דחיית תביעה של חב' "אל-על" נ' חב' ביטוח "אבנר" ו"פניקס" להחזר פרמיות ביטוח

אל-על, נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: " אל-על") תובעת השבת סכומים ששילמה כפרמיה לנתבעות - אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן: " אבנר") והפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הפניקס"), בגין כלי רכב "נגררים" ונתמכים" אשר לטענתה אינם חייבים בכיסוי ביטוח לפי פקודת הביטוח ככלי רכב נגררים או נתמכים (להלן: " הנגררים"). 

בתביעה זו מתעוררת שתי שאלות, הראשונה האם אותם מתקנים המונעים על גלגלים הם אכן כלי רכב "נגררים" או "נתמכים" כטענת הנתבעות ועל כן חייבים בכיסוי ביטוחי לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970 (להלן: " פקודת ביטוח חובה"). בשאלה זו התייצבה קרנית כמשיבה וטענה כי יש חובת ביטוח לאותם נגררים. השנייה, גם אם אין מדובר בכלי רכב נגררים או נתמכים, האם חייבות אבנר והפניקס בהשבת הפרמיות ששולמו במסגרת הסכם בין הצדדים. זוהי בתמצית התביעה שלפניי.

1.   העובדות שלעניין

אל-על מבטחת את כלי הרכב אשר בבעלותה אצל הנתבעות החל בשנת 1999. במהלך השנים 1999-2000 שילמה  אל-על לנתבעות פרמיות בגין שתי פוליסות ביטוח. האחת "פוליסת מטריה" בגין כל כלי הרכב שבבעלותה, השנייה פוליסה בגין רכבים נגררים ונתמכים (להלן: " פוליסת נגררים ונתמכים").

ממועד כניסתו לתוקף של חוק הפיצווים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד") ועד ליום 31.12.2002 (עת נערכה רפורמה בשוק הביטוח), היה הביטוח לפי פקודת ביטוח חובה, ביטוח משותף של אבנר וחברות ביטוח אחרות, ובמקרה זה הפניקס. לאחר שנת 2002 אבנר הפסיקה להשתתף בביטוח החובה.

ביום 2.5.09 נערך ביקור של מר גידי שטרן, ראש ענף חיתום ובקרת פרמיות באבנר, במתחם תחזוקה והנדסה של אל-על, בו מצויים הנגררים. בהמשך לביקור, ביום 11.5.09 שלח מר עדי לוי, ראש מדור ביטוח באל-על, רשימה של נגררים לפי פירוט (נספח ו' לתצהירו של מר גידי שטרן מיום 30.10.06). על גבי אותו  מכתב נרשם בכתב יד: "רצ"ב - סה"כ 500 נגררים" (בפועל כוללת הרשימה 520 נגררים).

בעקבות מכתב זה, שלח מר שטרן את הצעת הביטוח לאל-על (מכתבו מיום 23.5.09 לאל-על. במכתב (נספח ז' לתצהיר מר שטרן)  מציין מר שטרן, לאחר קבלת המכתב של אל -על בו מופיעים כ - 500 נגררים כי:

            "בבדיקתנו התברר כי מצבת הנגררים של אל-על כוללת כאלף נגררים, מתוכם כ-700 נגררים עד 1 טון, והיתרה נגררים המשמשים כבסיס קבוע למכשירי עבודה".

על גבי אותו מכתב, חתם עו"ד רגב, ראש מחלקת חיתום של אל-על, בכתב ידו: " מאשר האמור לעיל...".

לאחר מכן נשלח מכתב נוסף שתיקן תיקון מסוים בסכום הפרמיה 66,440 ש"ח במקום 64,960 ש"ח.

בהתאם לסיכום זה שילמה אל-על כדלקמן:

(1) בשנת 1999 (מיום 1.4.99 עד 31.3.00) פרמיה בסכום של 77,420 ש"ח (סעיף 5 לתצהיר אל-על). דמי הביטוח חושבו על בסיס תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (שיעור דמי ביטוח) (מס' 2), התשנ"ח-1998 (נספח א' לתצהיר אבנר).

(2) בשנת 2000 (מיום 1.4.00 עד 31.3.01) שילמה אל-על פרמיה בסכום של 74,560 ש"ח (סעיף 2.2 לכתב התביעה, סעיף 5 לתצהיר אל-על). דמי הביטוח חושבו על בסיס תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (שיעור דמי ביטוח), התשנ"ט-1999 (נספח ב' לתצהיר אבנר).

בתקנות אלו הפרמיה חושבה (כפי שיפורט בהרחבה להלן), לכל חמישה נגררים (להלן: " שיטת החמישיות") בתעריפים של 254 ש"ח לנגררים או נתמך עד 1 טון,             ו-490 ש"ח לנגררים או נתמכים המשמשים בסיס למכשירי עבודה. 

המחלוקת התעוררה בשל הרפורמה בשוק הביטוח. ששינתה את תעריפי הביטוח בהקשר שלפני. יש להדגיש שהגדרות רכב מנועי והחובה לבטח נותרו כשהיו. המחלוקת התעוררה עקב התקנת תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דמי ביטוח שרשאי מבטח לגבות ממבוטחים בביטוח רכב מנועי) (הוראת שעה), התש"א-2001 (להלן: " תקנות הרפורמה"). תקנות אלו חלו על תשלום פרמיה בתקופה מיום 1.4.2001 - 31.12.2002. לענייננו, ביטלו תקנות הרפורמה את שיטת החמישיות, ונקבע סכום לתשלום לכל נגרר. הפרמיה שנקבעה בתקנות הרפורמה הייתה 641 ש"ח עבור כלי רכב נתמך ו-190 ש"ח עבור כלי רכב נגרר.

עפ"י תצהירו של מר שטרן, בביקורת שנערכה ע"י אבנר בשנת 2001, התברר כי אל-על המשיכה לשלם דמי ביטוח בגין הנגררים לפי שיטת החמישיות. כלומר, מיום 1.4.00-31.3.01 שילמה אל-על על פי התקנות הישנות. לאור זאת, נשלח לפניקס מטעם אבנר מכתב. במכתב זה (נספח ט' לתצהיר מר שטרן) נאמר כי החל מיום 1.4.01 יכנסו לתוקף תקנות הרפורמה המבטלות את שיטת החמישיות וקובעות שני תעריפים 195 ש"ח נטו לנגרר ו-656 ש"ח לנתמך. במכתב מתבקשת הפניקס:

"להעביר לידנו [ לידי אבנר - מ' א' ג ] את המספרים המעודכנים להיום של של מצבת נגררי אל-על, וכן העתק מתעודת הביטוח האחרונה שהפקתם בגינם, על מנת שנוכל לשום ולחשב את הפרמיה המעודכנת...."

על פי תצהירו של מר שטרן, חברת הפניקס לא השיבה למכתב זה, ועל כן נשלח ביום 5.12.01 מכתב נוסף לחברת הפניקס (נספח י' לתצהיר מר שטרן), הפעם לא מתבקשים נתונים, ולאחר ההבהרה לגבי התקנות נאמר: